שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת, נפגע רכבה ביום 14.1.09 ע"י רכב הנתבעת אשר פנה שמאלה ופגע ברכב התובעת בחלק האחורי שמאלי.

הנתבעת לא הכחישה חבותה ביחס לאירוע התאונה, ואולם לשיטתה היקף הנזק הנתבע אינו סביר ואין מקורו באירוע התאונה הנזכר בכתב התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

בבואה של תובעת לעתור בפני בית המשפט כי יורה לנתבעת לפצותה, עליו להוכיח לא אך את אחריותה של הנתבעת לאירוע התאונה, אלא גם את קיומו של נזק, הקשר שבין הנזק לאירועים נשוא התביעה ושוויו של הנזק בפועל.

בכתב התביעה (סיפא של סעיף 3) נטען על ידי התובעת כי הפגיעה ברכבה הוא בחלק האחורי השמאלי. הא ותו-לא.

עם זאת, מדו"ח השמאי שהוגש ע"י התובעת עולה כי נגרם נזק לכל החלק האחורי של רכב התובעת, לרבות זה המצוי בצד הימני אחורי של הרכב.

עיון בהודעת הנהג אשר הוצגה לעיוני היום בדיון מלמדת אף היא כי הפגיעה הייתה בצד השמאלי אחורי.

בדו"ח ההודעה על תאונת הדרכים שנשלח לחברת הביטוח וצורף לכתב התביעה מתוארים נזקי התאונה כדלהלן: דופן שמאל פלוס פנס אחורי שמאלי פלוס דלת אחורית שמאלית פלוס מגן תחתון. מדובר בהודעה מפורטת מאוד אשר לא מזכירה ולא ברמז את הפגיעה בצד הימני לרבות בדלת אחורית ימנית.

השמאי מטעם התובעת טען כי מדובר במוקד נזק אחד (ראה ע' 3 ש' 19 – 20 לפרוטוקול). מתוך שכך, סביר שאילו התרחשה התאונה כפי שנטען במסגרת כתב התביעה, היו גם ההודעה לחברת הביטוח וכתב התביעה כוללים במפורש את ההתייחסות לצד הימני – אחורי.

מצאתי סתירות בין עדויות העדים מטעם התובעת.

כך לדוגמא הגם שהשמאי מטעם התובעת טען למוקד נזק אחד, ואף הוסיף וטען כי ככל שהיו שני מוקדים היה מציין זאת במפורש בחוות דעתו, שהרי נהג התובעת עצמו טען לשני מוקדי נזק עקב היות האוטובוס, דו מפרקי (בעניין זה ראה עמוד 1 שורות 25-26 לפרוטוקול).

טען קצין הרכב של התובעת, מר יוסי מר, כי בדיקת הרכב ע"י השמאי נעשתה באמצעות סוכן הביטוח. עם זאת, מחקירתו של השמאי עלה כי הפנייה אליו נעשתה באמצעות קצין הרכב של החברה.

במסגרת עדותו של נהג התובעת הועלתה לראשונה הטענה כי מדובר באוטובוס דו מפרקי. עובדה זו, הגם שהינה מהותית נוכח טענות התובעת, לא נזכרה קודם לכן.

משחזר ב"כ הנתבעת וחקר את נהג התובעת בעניין זה, טען זה לפתע כי מדובר באירוע שהתרחש לפני שנתיים ועל כן ייתכן ואינו זוכר היטב.

זה המקום לציין כי דווקא עדותו של נהג הנתבעת על פיה נהג באוטובוס "רגיל" ואינו בעל היתר לנהיגה באוטובוס דו מפרקי, נמצאה על ידי מהימנה. העובדה כי נהג הנתבעת זכר את מספר האוטובוס (הגם מספר פנימי) וכי מספר זה נזכר גם במסגרת הודעתו על אירוע התאונה, חיזקה את אמוני בגרסתו.

הגם שעד זה נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובעת, עמד זה על גרסתו ולא נמצאו בה סתירות מהותיות.

חוות הדעת של השמאי נערכה למעלה מחודשיים לאחר אירוע התאונה. טען נציג התובעת בעדותו בפני כי הטעם לכך שלא נתבקשה עריכתה של חוות דעת קודם לכן, מקורה ברצונם של הצדדים לחסוך בעלויות ולהגיע להסדר אף ללא צורך בעריכת חוות הדעת. איני מוצאת לקבל טענה זו.

דווקא במקום שבו אין מחלוקת ביחס לחבות וכל המחלוקת עניינה הנזק, שהרי לכאורה בהעדר חוות דעת לא ניתן כלל להגיע להסכמות כאלה ואחרות.